פוסט זה מוגש תחת:
דגשי דף הבית, מדגישים,
ראיונות וטורים,
ביקורות על מוצרים
וויין מרקלי
מאת וויין מרקלי
כותרת הבלוג הזה מטעה מכיוון שאני לא עיוור צבע. למרות שיש לי חברים שהם עיוורים צבעוניים אבל אוהבים ספרי קומיקס, מה שגורם לי תמיד לחשוב שהם מפספסים היבט חיוני של הקומיקס. הם אומרים לי שאני טועה והם יצאו מזה הרבה יותר כשהם מתמקדים הרבה יותר באמנות ובסיפור. לא, על מה הבלוג הזה הם שני גיבורים אפריקאים (אמריקאים) שנפרדים זה מזה. האחד הוא סיפור של עיתונאי אפרו -אמריקני בהיר עור ואחד הוא מלך אפריקני שהוא גם גיבור וכוכב של סרט מארוול פופולרי. אני הולך להסתכל על הרומן הגרפי המצטיין, ומיניסטריות חדשות, שנקראו incognegro ומה אני מחשיב את חמשת השלבים הגדולים של הפנתר השחור. הפנתר השחור תמיד היה אותה דמות בסיסית, ט’צ’לה, אך תלוי מי כותב את הדמות לאורך השנים הסיפורים והמושגים עברו. הסרט האחרון עשה עבודה מדהימה בבחירת מיטב הגלגולים השונים הללו להצלחה מדהימה.
Incognegro: תעלומה גרפית
Incognegro: תעלומה גרפית נכתבת על ידי מאט ג’ונסון, שתפקידו במשרה מלאה הוא סופר קונבנציונאלי, והרומנים שלו טובים כמו הקומיקס שלו. זה נמשך על ידי וורן פליס הגדול תמיד. Dark Horse הוציא לאחרונה את הרומן הגרפי הזה, המקורי שפורסם על ידי סחרחורת, במהדורת יום השנה העשירית החדשה שיש בה רישומים ומאמרי רקע על הדמויות ורקע הסיפור. הסיפור הבסיסי הוא על כתב בשם קיין פינצ’בק שעובד בעיתון שחור בעיר ניו יורק. הוא נוסע למיסיסיפי עם חברו כדי להציל את אחיו מאשמת רצח. שם, הוא מעביר את עצמו כאדם לבן בימי חלוקה גזעית עמוקה (לכאורה בשנות העשרים), שם אנשים לבנים ראו שאינם לבנים כלא אנושיים. זה מראה חתיכה מההיסטוריה האמריקאית שבאור הטוב ביותר זה עצוב. זוהי תעלומה טובה מאוד עטופה בשיעור היסטוריה עם כמה דמויות חזקות מאוד שמוצאת את עצמן בסכנה ובמצבים אמיתיים מאוד שהיו פעם דבר שבשגרה באמריקה. לא קראתי את הספר הזה כשזה יצא לראשונה לפני עשר שנים ואני צריך לומר ששללתי מהקריאה מרגשת וחיונית. אהבתי את הספר הזה מכיוון שהסיפור היה בקצב מהיר ומלא בהפתעות, ובסופו, הוא הותיר אותי לחשוב ורוצה יותר. ג’ונסון ופלייס מבצעים בימים אלה פריקוול, סרקוגנגרו: רנסנס, עם אותן דמויות אך נקבעו לפני incognegro: תעלומה גרפית, בניו יורק. אני צריך להצביע על כך שהסקרוגנגרו הוא חלק מספרי ברגר של סוס אפל, שהוא חותם בפיקוח ראש ורטיגו לשעבר, קארן ברגר. עד כה, כל הכותרות, רוחות רפאים רעבים, סברוגנגרו ומטה הארי, כולם היו טובים מאוד והייתי ממליץ על כולם מאוד.
הפנתר השחור נוצר על ידי סטן לי וג’ק קירבי והופיע לראשונה בארבעת המופלאים #52-53. כאן נחשף שהוא נקרא ט’צ’לה והוא היה מלך ממלכה אפריקאית, וואקנדה, שהוסתרה מהעולם והיה מתקדם בהרבה מבחינה טכנולוגית משאר העולם. מכאן הפנתר השחור היה מופיע ביקום מארוול ככוכב אורח והיה חבר קבוע בנוקמים במשך זמן רב. הוא היה בעצם דמות משנית (שלא היה לו ספר משלו) עד לפעולה בג’ונגל מספר 5 בשנת 1973.
אוסף אפוס פנתר שחור: הזעם של פנתר
הריצה הזו בפעולה בג’ונגל היא מה שאני מחשיב את העידן הראשון של הפנתר השחור שכן הסיפורים הללו עזרו לבשר את הדמות ולהגדיר מיהו ט’צ’לה ומה וואקנדה. הסיפורים נכתבו על ידי דון מקגרגור וציירו על ידי ריץ ‘באקלר, גיל קיין ובילי גרהאם. לאורך כל הריצה הזו, שעברה את ג’ונגל אקשן מס ’24 (הגיליון האחרון), היו שני סיפורים כלליים, המורכבים מגיליונות בודדים המספרים סיפור גדול יותר. שני הסיפורים נקראו זעם של פנתר והפנתר מול הקלאן. חלק גדול מהדמויות והרעיונות המרכיבים את הסרט הפנתר השחור מגיעים מכאן, כולל אריק קילמונגר. דון מקגרגור עשה גם ריצת מעקב עם הפנתר השחור בדפי מתנות מארוול קומיקס שעשה עם ג’ין קולן. למרבה המזל, כל חנויות האקשן בג’ונגל נאספו באוסף האפי של פנתר השחור וסיפורי הג’ין קולאן נאספו בפנתר השחור: המסע של פנתר. כל הסיפורים הללו הם קריאה טובה מאוד, למרות שאני מרגיש שלעתים מקגרגור נוטה להחליף, מכיוון שהסיפורים הללו צפופים מאוד. בין אקשן הג’ונגל למסע של פנתר בדפיו של מארוול קומיקס מציג כי הייתה עשרה גיליון של הקומיקס של הפנתר השחור מאת ג’ק קירבי, שנאסף גם הוא, אך אין לה שום פרטים או היסטוריה עשירה של עבודתו של מקגרגור ובאמת מרגיש לא במקום בתולדות הפנתר, ולכן מדוע אני לא סופר אותם כעידן הפנתר הגדול. היו גם ארבעה מיניזריות בגיליון ב -1988 מאת פיטר גיליס ודניס קוואן. מקגרגור היה בסופו של דבר חוזר לת’צ’לה בפנתר השחור: הטרף של פנתר, מיניזריות של ארבעה חלקים, עם האמן דוויין טרנר.
פנתר שחור מאת כריסטופר כומר כרך א ‘. 1
עידן הפנתר השני, שהקים גם הרבה מהסרט, היה בשנת 1998 במה שמכונה כ- Black Panther Vol. 3. סיפורים אלה הם המקום בו הוצג הסוכן רוס כמו גם המושג וואקנדה והפנתר השחור כגיבור בינלאומי. הסדרה הזו נכתבה על ידי כריסטופר כומר וצייר על ידי מארק טקסריה (ואחרים) ובדעתי זה יכול להיות הריצה הגדולה ביותר של הפנתר השחור. הוא מציג כל דבר, החל מממשלה מושחתת ועד חזרתו של אריק קילמונגר. הסדרה עוברת בגיליון מספר 62 נאספה בארבע עסקאות בצבע מלא וכוללת את כל 62 הגיליונות של הפנתר השחור ושבע הגיליונות של סדרת המשך, הצוות. ארבעת הספרים האלה, בעיניי, הם סיפורי הפנתר השחור הטובים ביותר, לא לוקחים דבר מהיצורים האחרים, אכפת לך.
פנתר שחור מאת רג’ינלד הודלין כרך א ‘. 1
התקופה הגדולה השלישית של הפנתר השחור היא של הקולנוען רג’ינלד הודלין המכונה כרך 4 והתחילה בשנת 2005 וניהלה 41 גיליונות (למרות שהודלין עזב עם גיליון מס ’38). הודלין חזר עם פנתר שחור כרך. 5 בשנת 2009 שהציגו סיפורים שכיכבו את אחותו של הפנתר שורי. למרבה הצער הוא עזב אחרי גיליון שש. סיפוריו של הודלין הם הרבה יותר עירוניים ועיריים מבוססי סיפורי הפנתר הקודמים, אך זהו קביעה שונה על הדמות שעובדת באותה מידה כמו מה שמקגרגור והכומר עשו לפניו. כל הסיפורים של הודלין נאספו שלוש עסקאות גדולות בצבע מלא.
פנתר שחור: האיש ללא פחד
הריצה הגדולה של הפנתר השחור באמת לא הייתה קומיקס פנתר שחור, אלא היה Daredevil שם הוחלף התואר פנתר שחור: האיש ללא פחד. זה היה סיפור נהדר שכתב דייוויד ליס (סופר מסתורין ידוע שהוא סופר פנטסטי בכל פורמט) וצייר על ידי פרנצ’סקו פרנקווילה. כאן חסר דארדוויל והפנתר השחור משתלט כמושיע ואפוטרופוס של המטבח של הגיהנום. סיפורים אלה שוב שונים מאוד מכל מה שקרה לפני כן. בעוד שסיפורי Daredevil שקדמו לסיפורים אלה לא היו בלתי נשכחים במיוחד או אפילו טובים, עם ליס הסיפורים הפנתר השחור הם מהטובים ביותר. זה הרבה יותר בטון של סרט נואר מאשר קומיקס גיבורי על קונבנציונאלי, ואין לו מה לסיים עם הסרט הנוכחי, אבל בעיניי זה נבדל כיצירה נהדרת. כמו בכל סיפורי הפנתר שכתבתי עליהם, זה זמין כאוסף צבעים מלא.
פנתר שחור
מה שאני מחשיב את השלב הסופי והחמישי בגדולה של הפנתר השחור הוא הריצה הנוכחית של הפנתר השחור מאת טא-נחסי קואטס יחד עם האמנים בריאן סטפריזה, כריס בן זוג, לאונרד קירק ואחרים. קואטס לוקח את המיטב ממה שבא לפניו ולוקח חתיכות וחתיכות מהריצה של מקגרגור, כומר והודלין. כמו מקגרגור, קואטס נוטה להיות כבדה עם כתיבתו מכיוון שהיא צפופה מאוד. הסיפורים המוקדמים התמקדו בפוליטיקה שיצר הכומר. בקשת הסיפור השני שלו, קואטס הלך הרבה יותר על גיבור -על וקיצה את הטקסט ועשה סיפור בו היה מעורב בקלב. אני אוהב הרבה סיפורים של קואטס, אבל אני לא אוהב אותם כמו שעשיתי את הריצות של פריסט והודלין. ניכר כי קואטס אוהב את הדמות ונקרא היטב עם ההיסטוריה של הפנתר ויוצר קטע משלו בהיסטוריה של הפנתר.
שני הסיפורים, של Incognegro והפנתר השחור, הם דמויות שונות מאוד וסוגים שונים מאוד של סיפורים. בעוד שלשניהם יש דמויות שחורות כמובילות, יש מעט מאוד שיש להם משותף מחוץ להיות סיפורים פנטסטיים. אמנם יש רק רומן גרפי אחד ומניזריות של incognegro ויש 100 קומיקס (או 13 עסקאות) של הפנתר השחור, אך כל הספרים האלה בהחלט שווים את הזמן והכסף שלך. יש לך בחירה רחבה של סיפורים וז’אנרים לבחור מכאן ואני מקווה שתקדיש את הזמן לקרוא כמה מהסיפורים האלה.
אז אני מניח שזה לא דבר רע להיות עיוור צבע. להלן סדרה של סיפורים נהדרים שזה באמת לא משנה איזה צבע הדמות הראשית; שחור, ורוד, ירוק, סגול וכו ‘. אהבתי את כל הספרים האלה והייתי רוצה לשמוע ממך אם קראת גם אותם. מה התקופה האהובה עליך בפנתר השחור? האם קראת את הסתר? האם קראת אותו במקור לפני עשר שנים? אני רוצה לשמוע את ההערות שלך. ניתן להגיע אלי בכתובת mfbway@aol.com או בפייסבוק בוויין מרקלי. רק בשביל הרשומה, כל מה שכתבתי כאן הוא דעתי וזה לא משקף את המחשבות או הדעות של ווסטפילד קומיקס או עובדיהם. כמו תמיד…
תודה.