פוסט זה מוגש תחת:
דגשי דף הבית, מדגישים,
ראיונות וטורים
דף עלונים קלאסי
מאת ביו סמית ‘
כשהייתי ילד שגדלתי בשנות השישים שקראתי הרבה יותר משקט שלי בקומיקס מארוול, תמיד דמיינתי את משרדי מארוול בדיוק כמו שסטן לי נהג לתאר אותם בדפי המודעות שלו, תיבת הסבון של סטן וטורי האותיות. חשבתי שכל הסופרים והאמנים נכנסו למשרדים כל בוקר וביליתי את כל היום בשיחות, כתיבה, מציגה והגעתי עם ההרפתקאות הנפלאות שביליתי על הכסף שלי קשה מאוד. בעיניי זה היה צריך להיות העבודה הכי פנטסטית בכל העולם שליד לשחק באגף חזרה לשיקגו ברס.
מעולם בחלומות ההקיץ המערביות ביותר של וירג’יניה, אי פעם חשבתי שיום אחד אהיה אחד מאותם סופרים שמסתובבים את סיפורי גיבורי העל האהובים עלי לילדות. ובכן, זה אכן קרה והמשיך לקרות כאן בשנת 2009. איזה מזל יכול להיות שהיקף גדם אחד יכול לקבל?
במהלך 22 שנות כתיבת הקומיקס שלי וכמנהל שיווק, גיליתי שלא כל חזיונות הילדות שלי לגבי מה שנמשך מיום ליום בקומיקס היה בדיוק כמו שהיה בחלומות בהקיץ או בדף השוורים של סטן. גיליתי שלא כל האמנים והכותבים נכנסו למשרד והסתובבו. למעשה, מלבד למסור את אמנותם או להרים צ’ק, הם כמעט ולא נכנסו למשרד. זה היה קצת מאכזב, אבל ברגע שפרצתי לקומיקס וקיבלתי את שכבת האדמה, אני דאגתי להבין את הלוגיסטיקה האמיתית של איך זה לפרסם ספרי קומיקס חודשיים. זו לא הייתה מסיבה יומית. אם זה היה נכון אז ספרי קומיקס לעולם לא היו יוצאים מדי חודש. לעזאזל, הם אפילו לא היו יוצאים רבעוניים.
משנת 1988-L ל- R Back Row: טום לייל-טים טרומן-באו סמית-ג’ון ק. סניידר III L עד ישיבה: גארי קוופיץ-טים הארקינס-צ’אק דיקסון
אל תבינו אותי לא נכון, יש כמה מפגשים יצירתיים מאוד מהנים, פסגות ונסיגות. הייתי בחלק שלי מהם לאורך השנים. כאשר הם קורים הם בדרך כלל פיצוץ. בתחילת הקריירה שלי, מדורות יצירתיות אלה היו מתרחשות בדרך כלל בכנס כאשר כולנו היינו יחד. בתקופות שלי עם Eclipse Comics (1987-1994) היו זמנים ששמונה מאיתנו היו חולקים חדר במלון. היינו רצים על כמה שעות שינה ועל לילות מאוחרים ומדברים על קומיקס וסיפורים שעבדנו עליהם או מתכוננים לעבוד עליהם. החשודים האופייניים בכל הלילה האלה כללו את עצמי, טים טרומן, צ’אק דיקסון, פלינט הנרי, טום לייל, גארי קוופיץ, ג’ון ק. סניידר השלישי, טד אדמס, טים הארקינס וגרהם נולן. רבים מהפעם מפגשי המדורה האלה ישתלטו על סורגי מלונות ואזורי לצד הבריכה בהם יצטרפו אלינו כמו מארק מק’קנה, טים ברדסטריט, טוד פוקס, דין מולייני, ג’ון אוסטרנדר, סטיב רודה, מייק ברון, מארק נלסון ואחרים חוליגנים מגוונים שעבדו בקומיקס.
כולנו רצנו בימים ההם, לא משנה אם היית עובד אצל מארוול, DC Comics, Eclipse, Comics First או מפרסם קטן מאוד שאיש שמעתי עליהם מעולם, היינו כולנו אחים בזרועות. הפסגות היצירתיות האלה היו בדיוק כמו חלומות ההקיץ של ילדותי מכיוון שכולנו חלקנו את אותם חלומות כמו ילדים למרות שכולנו גדלנו מאות קילומטרים זה מזה כילדים. רבים מהמושגים וקווי הסיפור שעלינו איתם בימים ההם עדיין נוגעים לפועלים עשרים ושתיים שנה אחר כך. ערכנו רעיון חדש אחד אחרי השני אחד מהשני ובמקרים רבים התאחדו כדי להגשים את הסיפורים הללו בדפים המודפסים של ספרי קומיקס.
אדי ברגנזה ובו סמית ‘
פגישות עם עורכים היו הרבה יותר אחד על אחד ועשו בטלפון. גיליתי שעורך טוב מיועד ללוח נשמע נהדר, רעיון רנגלר וקצין טרואנטי. במהלך ההפעלה השנתיים שלי ב- DC Comics ב- Man Gardner: Warrior, אדי ברגנזה באמת הגיע כעורך אופטימלי. הוא הצליח לתת לי לעשות את מה שהוא שכר אותי לעשות ובו בזמן למנוע ממני לסטות רחוק מדי מהמתאם. הוא היה האידיאלי בין מפתח למפתח ולמפרסם. הוא היה נלחם בשבילך כשהיית הכי טוב ומונע ממך לקפוץ מהחלון כשטעית. החלק הטוב ביותר היה שהוא תמיד היה כנה, ככותב תמיד מצאתי שהכנות מהעורך שלי היא מה שאני הכי צריך. בתמורה אני מרגיש שזו האחריות שלי כמפתחת שכירה להחזיר לאותה כנות. כריס ריאל ב- IDW Publishing הוא עורך/מו”ל נוסף המביא את התכונות הללו לעולם המודרני הזה של הוצאת קומיקס. זה קל להבין במקרה של כריס מכיוון שהוא עבד אצל סטן לי. הוא למד מידו של המאסטר. אתה לא יכול להיות מספיק סוגים אלה של עורכי הבנה בעולם של ימינו. אם יש לך אחד שהוא קל מדי או יותר מדי דיקטטור, אז כולם והספר סובלים מאוד.
בפרק הבא שלי של Beauology 101, אני הולך להעביר את מה שהתרחש מאחורי דלתות סגורות בכמה מהדורות היצירתיות האלה. אני חושב שתמצא חלק מה- STO האלהריס משעשע, מחריד ומלא במידע מועיל.
דלת הכיתה פתוחה, בוא … ..
אל תאחר.
פרופסור ביו סמית ‘
ביואולוגיה 101
חוות האגרוף המעופפת